תפריט המאמרים
תסמונת מנייר
תסמונת מנייר תוארה לראשונה על ידי הרופא הצרפתי מנייר במאה ה 19. היא מתאפיינת בהתקפי סחרחורת סיבובית מלווים בירידת שמיעה, טנטון ותחושת אטימות או לחץ באוזן. הגורם למחלה אינו ברור ומייחסים אותו ללחץ מוגבר של נוזל האנדולימפה שבאוזן הפנימית (ראה תרשים). במרבית המקרים נפגעת אוזן אחת, אך בחלק קטן מהמקרים נפגעות שתי האוזניים. ירידת השמיעה היא פלוקטואנטית, אך במשך הזמן ולאחר התקפים חוזרים נותרת פגיעה בלתי הפיכה בשמיעה.
אבחנת המחלה נמשכת לעיתים זמן רב שכן יש מספר וריאנטים למחלה ולא קל לתעד את ליקוי השמיעה החולף. ההתקפים נמשכים בד"כ שעות עד ימים. האבחנה מתבססת על ההסטוריה, הבדיקה הגופנית, בדיקת השמיעה ובדיקות עזר נוספות.
הטיפול מבוסס על ההנחה כי הליקוי באוזן הפנימית מקורו בלחץ מוגבר של הנוזל באוזן ומטרתו להוריד את הלחץ באמצעות הקפדה על דיאטה דלת מלח בשילוב עם תרופות משתנות (טיפול כזה מקובל גם בחולים עם יתר ל"ד סיסטמי). בעזרת טיפול זה מושגת הטבה אצל מרבית החולים. לחולים שאינם מגיבים לטיפול זה ניתן להציע הזרקת אנטיביוטיקה לתוך האוזן. עם השנים ניכרת דעיכה בחומרתם של התקפי הסחרחורת עד כדי חלוף המחלה. ניתוחים אינם מהוים כיום אמצעי טיפולי נפוץ למחלה ושמורים רק למקרים קשים ביותר.