ליקוי שמיעה פתאומי מופיע בלא התראה ועלול לפקוד את כל קבוצות הגיל, אף כי אינו נפוץ בילדים. משערים כי הפגיעה באוזן הפנימית נגרמת על ידי אחד מהמנגנונים הבאים: פגיעה על ידי וירוס; פגיעה באספקת הדם לאוזן הפנימית; פגיעה בממברנות שבאוזן הפנימית או פגיעה על ידי מחלה אימונית. בדרך כלל מעורבת אוזן אחת בלבד, אך תוארו מקרים של פגיעה בשתי האוזניים (בדרך כלל לא באותו מועד). ישנה חשיבות לבצע ברור מהיר כדי להתחיל טיפול ללא דיחוי.
חלק מן החולים סובלים גם מטנטון באוזן הפגועה ומסחרחורת. אבחנה מתבצעת על ידי רופא אא"ג לאחר בדיקת אוזניים וביצוע בדיקת שמיעה כדי לאשש שמדובר בליקוי שמיעה תחושתי-עצבי ולא ליקוי שמיעה הולכתי .מכיוון שמנגנון הפגיעה של המחלה לא לגמרי נהיר, הוצעו על ידי חוקרים טיפולים שונים ומגוונים למחלה. הטיפול המקובל כיום, הינו טיפול בסטרואידים ומומלץ להתחיל אותו מוקדם ככל שניתן. במקרים בהם יש תימוכין למחלה וירלית יש המוסיפים טיפול בתכשירים אנטי-וירליים כגון זובירקס. הטיפול בסטרואידים ניתן בדרך כלל לתקופה של כשבוע במינון מלא. לחולים עם מחלות רקע כמו סכרת ויתר לחץ דם, העלולים לסבול מתופעות לוואי של סטרואידים, מומלץ לקבל את הטיפול תחת השגחה באשפוז.
במקרים בהם אין שיפור בשמיעה למרות הטיפול, או במקרים בהם לא ניתן לטפל בסטרואידים סיסטמיים (בכדורים) מפאת מחלות הרקע של החולה (מחלות כמו סכרת או יתר לחץ-דם), ניתן לטפל בסטרואידים בהזרקות לתוך האוזן התיכונה.
במהלך הטיפול והמעקב מבוצעות בדיקות שמיעה חוזרות להערכת השמיעה וכן מקובל להפנות את החולים להדמייה של המוח והאוזניים באמצעות MRI על מנת לשלול תהליכים תוך גולגלתיים (כגון גידולי עצב שווי המשקל או עצב השמיעה) העלולים לגרום אף הם, באופן לא שגרתי, להסתמנות דומה. שיעורי ההחלמה מהמחלה הינם בטווח של 40% - 60%.